החלטה בתיק בש"א 6307/07

1.         בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית משפט קמא (כב' השופט רון) מיום 19.6.07 וה- 24.6.07, בהן הורה על הפרדת הדיון בין המשיבים 1 ו- 2 ועל הגשת סיכומים בעניינו של המשיב 2.

2.         המבקש מודה כי החלטת בית המשפט בוצעה על ידו והוגשו סיכומים מטעמו, אלא שהוא מבקש מבית משפט זה למנוע את התוצאה הנגררת ולהורות לבית משפט קמא שלא ליתן פסק דין כנגד המשיב 2 בלבד. לטענתו, סיכויי הערעור טובים ואם תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך. מתן פסק דין כנגד המשיב 2 בלבד יגרום לכך שהדיון יתארך ויסתבך, הוצאות הצדדים יגדלו ותורחב חזית המריבה.

3.         לטענת המשיבים, סיכויי המבקש בערעור נמוכים, היות וההחלטות עליהן מבוקש לערער מצויות בתחום סמכותה של הערכאה הדיונית. באשר למאזן הנוחות, הרי שהרציונל העומד מאחורי החלטת בית משפט קמא להפריד את הדיון הינו כי מתן פסק דין כנגד המשיב 2 שהינו בעלה של המשיבה 1, עשוי לייתר את המשך ההליכים כלפיה, ויחסוך בזמנם וכספם של הצדדים.

4.         מקריאת הבקשה עולה ספק האם מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, או שמא מדובר בבקשה למתן הוראות דיוניות לבית משפט קמא, באצטלה של בקשה לעיכוב ביצוע. שהרי, משקיים המבקש את ההוראה האופרטיבית שביסוד החלטת בית משפט קמא והגיש את סיכומיו, לבית משפט קמא מוקנית סמכות ליתן פסק דין חלקי (תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). גם אם תתקבל בקשת רשות הערעור אשר נסובה למעשה על החלטת בית משפט קמא להפריד את הדיון בין המשיבים 1-2, ספק אם לבית משפט של ערעור סמכות לשלול מראש את סמכות בית משפט קמא ליתן פסק דין חלקי. אילו רצה המבקש למנוע מצב זה, היה עליו לבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה להגיש סיכומים, ואין הוא עתה יכול לבקש ליתן הוראות לבית משפט קמא. לכך, יש להוסיף כי בתשובתו לתגובת המשיבים ביקש המבקש ליתן לבית משפט קמא הוראות דיוניות נוספות בדבר אי מינוי מומחה נוסף ואי הרחבת חזית המריבה. סוגיות אלה חורגות אף מעבר להחלטות עליהן מבוקש לערער.

5.         אולם, אינני נדרש להכריע בשאלת מהות הבקשה, היות ואף אם היתה במהותה בקשה לעיכוב ביצוע, לא מצאתי טעמים להיעתר לה. טענות המבקש מקומן לכל היותר בדיון בבקשת רשות הערעור גופה ואין הן רלוונטיות לבקשה לעיכוב ביצוע.

6.         בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים: הראשון, סיכויי ההצלחה בערעור; השני, אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003) (להלן: "א. גורן"), בעמ' 527). סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה.

7.         המבקש מבקש לערער על החלטות דיוניות של הערכאה הדיונית, לגביהן ידוע הכלל כי בית משפט של ערעור אינו יכול ואינו צריך להחליף את הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (רע"א 2298/07 עיריית אילת נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.4.07, פורסם באתר נבו); רע"א 2483/07 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (ניתן ביום 8.5.07, פורסם באתר נבו)).

8.         התנאי השני, אינו אלא בחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו, ובכלל זה השאלה עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל (עא 7156/06 כרמי צמח נ' דוד גבאי, (ניתן ביום 26.11.06; פורסם באתר נבו). הנזקים להם טוען המבקש, מבלי להפחית ממשקלם, אינם מצביעים על נזק בלתי הפיך ועל היעדר אפשרות להשיב את המצב לקדמותו. שהרי, ככל שטענת המבקש בדבר סרבול ההליך והרחבת חזית נכונה, מדובר בנזק ש"יתוקן" מטבע הדברים אם תתקבל בקשת רשות הערעור. טענת המבקש כאילו בקשת רשות הערעור תתייתר  אם לא יעוכב הביצוע לא הוכחה, ובכל מקרה, מדובר בנזק שאינו וודאי והוא תלוי בתוצאת פסק הדין.

9.         לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

התוצאה

10.       הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה ועוד שכ"ט עורך דין בסך 3,000 ש"ח + מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד באלול התשס"ז (28 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: